אני כבר קורא 2012 ופשוט נתקלתי א פסקה כי פגעו בי מועיל במיוחד ב חושב כל הזמן איך ומדוע פועל בדיוני. המחבר, דניאל Pinchbeck, הוא מצטט F. דוד כבול ודיונים מושג synchronicity, כי תופעה שבדרך כלל brushed off כמו "רק צירוף מקרים מוזר." כבול אומר:

כאילו את הרקמות של דפוסים בתוך המוח ללא הכרה מלווה פיזי דפוסי העולם החיצוני. בפרט, כפי מדיום דפוסי נמצאים על נקודה להגיע ההכרה, ולאחר מכן להגיע synchronicities את שיא; בנוסף, הם בדרך כלל נעלמים כמו הפרט הופך להיות מודע במודע מערך חדש של כוחות בתוך שלו או שלה אישיותו ... זה כאילו פנימי מייצרת מחדש תהודה חיצוני, או כמו במקרה של התפרצות של 'אנרגיה מנטלית' היא propagated החוצה את פני העולם.

בשבילי, זה אומר משהו על סיפור דמיוני על החלקה. על מנת לעבוד רוב הסיפורים, חייב להיות לפחות כמה "מוזר coincidences." מובן מאליו, כאשר זה נעשה יותר מדי, אנו בוכים "מבוים" ולזרוק את הספר. בסיום, אבל הזכות, את הצורך זה גם האמין. אולי אנו מאמינים אלה coincidences in fiction כי הם מתרחש בכל פעם מחדש עבור הפסיכולוגית של הדמויות ולכן נראה בכושר שלנו עם חוויות (בין אם אנו אלה חוויות לפטר כ מבוטל או לא). אנו מוכנים להאמין להם הם פיקציה כי אנו מבינים-intuitively, אולי כי אלה unconsciously-מיני דברים כאלה ... ... synchronicities להתרחש בשעה רגעים והמשמעות של שינוי.

אולי זו גם אחת הסיבות לכך היא שאנחנו נהנים בדיוני: הוא מאפשר לנו לחוות את המציאות בהקשר של שינוי פסיכולוגי ללא שינוי המחייב לנו לחוות את הלחץ ואת החשש כי המלווה לשנות. בכך, אנו יכולים לצפות ברגעים אלו מ מרחק בטוח ויותר להבחין בקפידה את תהודה פנימי בין לבין חיצוניים.